ככה קטן, ככה גדול. למילים שאנו מגלגלים בקצה לשוננו מבלי משים, יש משמעות גדולה.
הבדל דק שמשנה את התמונה ומשפיעה על בחירתנו. זהו זכות לגלות את מה שביניהם.
בין
לבין
בין פחד ליראה
אנשים נוטים לחשוב כי "יראת שמיים" הוא תחושת פחד תמידי מעונש. בכל מעשה של עשה או לא תעשה האדם מרגיש את אש הגיהינום אוחזת בקצה אצבעותיו, והפחד הוא המניע לקיום מצוות. אכן, פחד הוא אכן מניע לסור מרע ולעשות טוב, אך לא זו היא "יראת ה' הטהורה", שעליה אמר דוד המלך בספר תהילים שהיא "עומדת לעד".
פחד: מוביל לעצבות ודיכאון הרוח.
יראה: מובילה לשמחה והתרוממות הרוח.
פחד: תחושת ריחוק מבורא העולם וחוסר הכרת הטוב בכל מה שהוא מביא לנו.
יראה: תחושת קירבה לבורא העולם והכרה בכל הטוב שהוא מרעיף עלינו.
פחד: מגיעה מהלב: הרגשת הלב של פחד מהבורא.
יראה: מגיעה מהמח: הבנה שכלית שיש מקום לירא את הבורא.
פחד: הרגשת קטנות מול עוצמה גדולה שאין כל גישה אליו בחיים שלי. פחד משתק ולא מרגיע.
יראה: הרגשת נוכחות של משהו שהוא הרבה יותר גדול ואינסופי בחיים שלי. יראה מביאה לתחושת ביטחון.
רבי שניאור זלמן מלאדי אמר: "מהו ההבדל בין פחד ליראת אלוקים? יראה זה כמו אדם ההולך ביער שמבין שהוא מקום סכנה, אך הפחד הוא שלב מאוחר יותר, כאשר פוגש בחיה רעה וכדומה, שאז מרגיש ממש את דפיקות לבו, אבל זה רק לשוא."
פחד: מוריד את כוחות הנפש. הפחד לוקח חיות ואנרגיה.
יראה: עושה טוב מאוד לנפש. 'יראת השם לחיים' – יראה שנותנת חיים.
פחד: פחד זה כשהאדם מפחד מהבורא עצמו, ולא מהציוויים של הבורא, כי הוא לא מרגיש את נוכחותו בחיים שלו.
יראה: יראת שמים זה כשהאדם ירא לעבור את דבר הבורא, כי הוא מרגיש את נוכחותו חזקה בחיים שלו.
פחד: אין הרגשת נוכחות של הבורא, אלא חוסר אמונה ברצון שלו להיטיב, שנותנת הרגשה של איום תמידי.
יראה: הרגשת הנוכחות של הבורא לא מאיימת, אלא להפך, נוסכת באדם חיים ונותנת לו הרגשה שהוא בידיים רחמניות.
פחד: מפחידה ומתריעה את האדם מהעונש שממנו הוא חפץ להתחמק.
יראה: מרוממת ומקרבת את האדם להתמלא ולהיפגש שוב ושוב עם גודל ושגב ה'.
פחד: מתבטא בריחוק של המפחד אל אלוקיו.
יראה: מתבטאת בחיבור עמוק של הירא אל אלוקיו.
ה"אורחות צדיקים" מחלק את סוגי היראה לשלושה דרגות שונות:
דרגה ראשונה: אדם נאמן לבורא כי הוא מפחד מתגובת הסביבה. כולם מסביב מקיימים מצוות, והוא מפחד להיות יוצא דופן, הוא מפחד להיות שונה, הוא מפחד להיות בזוי, הוא מקיים את המצוות מפחד החברה. זהו מצב רוחני נמוך במיוחד, אך נקודת התחלה הכרחית.
דרגה שניה: אדם נאמן לבורא כי הוא מפחד מעונשי הגיהינום, הוא שמע ולמד על העונש שעתיד לקבל מי שלא מקיים את מצוות התורה, או מי שחוטא, והוא מפחד. הפחד הזה מניע אותו לקיים את המצוות. אדם זה נמצא כבר במעמד רוחני יותר טוב, אך הוא עדיין לא הגיע לדבר הנכון והשלם.
הדרגה השלישית: אדם נאמן לבורא כשהוא מקיים את המצוות מתוך תחושה עמוקה של יראת הרוממות, כשאדם עומד נפעם מול גדלותו האין סופית של הקב"ה והוא מרגיש בליבו את מלא עוצמת הגדלות שמולה הוא ניצב. הוא אוהב את הבורא בכל נפשו, והוא חפץ לעשות את רצונו מרוב אהבתו אליו. אם הוא פועל ומקיים את המצוות מתוך תחושה זו, הוא בעצם "ירא שמיים" אמיתי.
פחד: הם חיים כל רגע ורגע בחרדה וקרירות.
יראה: הם חיים כל רגע ורגע במודעות ובהתרגשות.
תחושת פחד אף היא יכולה לשמש ככוח מניע לבחירה בטוב, אך היא לא תוכל להישמר לנצח. הפחד עלול להתפוגג והמעשים הטובים שנעשו בהשפעת הפחד יעלמו. במשלי כ"ח י"ד כתוב "אשרי אדם מפחד תמיד" - יש הבדל בין הפוחד ובין המפחד, שהמפחד הוא בדבר שאין שם פחד, רק הוא עושה את עצמו מפחד. מי שפוחד זה סימן שהוא חוטא, ויש לו על מה. "אשרי אדם המפחד" - גם אם אדם לא חטא, הוא עושה את עצמו מפחד על העתיד שלא יחטא, ועל ידי כך נשמר מהפחד שוא ונשאר ירא לה'.
מה זה יראה?
מלשון ראיה – לפקוח את העיניים, לראות את ההזדמנויות הפתוחות בפנינו, ולחשוש מפני מה שיקרה אם נמנע מלממש אותן.
מיליוני אנשים בעולם הולכים עם פחדים כל הזמן. זה הנושא שרוב העולם הולך ומתמודד איתו בלי סוף: פוביות, חרדות, פחדים.
אך במקום שאין יראת שמים -
שם הפחד חוגג.