ככה קטן, ככה גדול. למילים שאנו מגלגלים בקצה לשוננו מבלי משים, יש משמעות גדולה.
הבדל דק שמשנה את התמונה ומשפיעה על בחירתנו. זהו זכות לגלות את מה שביניהם.
בין
לבין
בין טיפול לאימון
"טיפול" "ואמון" נשמעים אותו דבר - בשניהם יושבים על כסא נח מול מישהו שמקדיש מזמנו להקשיב לנו בשביל לעזור לנו להתקדם בחיים.
גב' אסנת ידגר מהמרכז הישראלי לאניאגרם מסבירה, שהמטרה שונה לגמרי.
בטיפול: מתמקדים בעבר.
באימון: מתמקדים בהווה ובעתיד.
בטיפול: יש תהליך ארוך בדרך כלל.
באימון: אין תהליך.
בטיפול: המטפל אחראי להתקדמותו של המטופל.
באימון: המתאמן אחראי להתקדמותו של עצמו.
בטיפול: המטפל מחליט במה המטופל צריך לעבוד כדי להתקדם ולצמוח.
באימון: המתאמן מחליט במה הוא רוצה לעבוד כדי להתקדם ולצמוח.
מאמן אישי זה בדיוק כמו מאמן כושר, הוא לא עושה את העבודה למתאמן, אלא עומד מהצד ומכוון אותו פה ושם.
בטיפול: המטופל יוצא מהטיפול עם הרגשה שהמטפל הוציא אותו מהבעיות שלו.
באימון: המתאמן יוצא מהאימון עם הרגשה שהוא זה שעזר לעצמו בעצמו. זה נותן לו כוחות להמשיך לעזור לעצמו בעצמו בהמשך החיים, היות שהוא לא תלוי באף גורם.
גם בטיפול וגם באמון מקבלים עזרה לבעיות רגשיות, פסיכולוגיות, נפשיות, טראומות, ושלל השמות המקצועיים למגוון ההתמודדויות למיניהם.
בטיפול: המטפל מאמין שגם אם המתאמן נחשב לאדם נורמטיבי, הקשיים שהוא מביא לטיפול הם תופעה חריגה שחוסמת את האדם להגיע לתיקון השלם שלו פה בעולם.
באימון: המאמן יודע שכל עוד המתאמן הוא אדם שנחשב נורמטיבי, הקשיים שהוא מביא לאמון הם חלק טבעי ובלתי נפרד מעבודת חייו כדי להגיע לתיקון השלם שלו פה בעולם.
פעמים רבות מילה טובה מחבר קרוב, רב, רבנית, או כל מנטור עוצמתי כזה או אחר עוזר לאדם הרבה יותר מטיפולים של שנים על גבי שנים.
ההבדל הגדול הוא ההתייחסות לקושי.
בואו ניקח לדוגמא, אדם שמרגיש שאין לו ביטחון עצמי, וזה תוקע אותו:
בטיפול: המטפל חושב שהקושי שהאדם מעלה בפגישה היא בעיה חריגה. הוא שומע שלמטופל יש חוסר ערך עצמי והוא לוקח את המטופל למסע ארוך של חיטוט בעבר.
באימון: המתאמן יודע שהקושי שהאדם מביא לפגישה הוא בסך הכל עניין של הסתכלות. הוא יודע שאין אדם שאין לו על מה לעבוד ולהתקדם, ואתגרים הם חלק מהתכנון של הבורא יתברך. קושי זה דבר שמשתנה מאדם לאדם. מה שניראה לאחד כקושי גדול וענק, לשני זה שום דבר. המחשבה שקושי מצריך תקופה ממושכת של טיפול, מקבע וממתג את האדם כאחד שיש לו בעיות, כשבפועל, הוא נורמלי לחלוטין היות שאין אדם שאין לו קשיים.
בטיפול: המחשבה האוטומטית אחרי שהמטפל שמע את הקושי הוא: מעניין מה גרם לו לבעיה הזו? מי פגע בו בעבר? כמה זמן יקח התהליך?
באימון: המחשבה האוטומטית אחרי שהמתאמן שמע את הקושי הוא: מעניין איזה מחשבה מעצימה הכי מדויקת עבורו שיכול לעזור לו לצמוח?
גם באמון וגם בטיפול יש התייחסות לעבר. זה לא שבאמון מכחישים קשיים שהיו בילדות. אבל:
בטיפול: ההתייחסות לעבר הוא בשביל לקשר בין הנסיבות להתנהגות.
באימון: ההתייחסות לעבר הוא בשביל להפריד בין הנסיבות להתנהגות.
היום, החשיבה היא שכל אדם ברחוב צריך טיפול.
אך במציאות, היום, כל אחד צריך עבודת המידות, כמו שהיו צריכים מאז ומתמיד לאורך כל השנים והדורות.
המונח "טיפול" נותן הרגשה שהמטופל לוקח את הקושי, מעניק לו טיפול מקצועי, ומחזיר אותו למטופל כשהמטופל עוד בידיים שלובות.
ככה זה בעולם הרפואה. אדם מגיע לטיפול רפואי, כדי שהרופא המטפל יטפל בו וירפא אותו, והטיפול הרפואי אכן נעשה גם כשהמטופל יושב בחוסר מעש.
בטיפול: התפיסה היא שהאדם הוא מוגבל ולא יכול לעבוד על ענייניו האישיים ללא שמישהו אחר יעשה זאת בשבילו.
באימון: התפיסה היא שלאדם יש כוחות בלתי מוגבלים והוא יכול לעבוד על ענייניו האישיים לגמרי בעצמו.
אין דרך עוצמתית מזו לצאת מתקיעות!
לאחרונה, מטפלים רבים משנים גישה ומאמצים את הגישה של האמון האישי, כשכולנו אט אט מבינים שלפני ואחר הכל, לכל נשמה יש את המפתח הבלעדי שהיא אך ורק בידיים שלו:
הבחירה!
